מוזר להתחיל לכתוב על טיולים בעולם דווקא עכשיו, שהפעם האחרונה שהייתי אל מחוץ לארץ (למעט שעת עבודת חרמש בין גדרות הגבול של ישראל לירדן) הייתה נסיעה של ארבעה ימים לבלגיה ולהולנד, ושהדרכון שלי אפילו לא בתוקף. ובעצם זה בכלל לא מוזר, הכתיבה מעידה על געגוע, לא געגוע למקום ספציפי (למרות שגם את זה יש), אלא געגוע לתנועה ללא כיוון וללא יעד. השיר Any Road מהאלבום האחרון של ג'ורג' הריסון (שיצא לאחר מותו) מתאר יפה את מה שאני מתגעגע אליו, במיוחד המשפט החוזר "אם אתה לא יודע לאן אתה הולך כל דרך תוביל אותך לשם".
ולמרות הגעגוע, טיולים ארוכים כאלה, לבד, שבאמת מכירים בהם מקומות ותרבויות, לפעמים אפילו גם את עצמך, אני לא בטוח שקיימים בעתיד שלי, רק בעבר ורק כגעגוע. אז במקום להתמרמר אני בוחר לכתוב, ליצור מהזיכרונות שאספתי משהו חדש, להפוך אותם מחוויה פרטית שלי למשהו שכולם יכולים להנות (אני מקווה) ממנו, ושיישאר כאן גם אחרי. זה לא עומד להיות יומן טיולים, כנראה שאפילו לא אזכיר את כל המדינות שביקרתי בהן, והם לא ייכתבו בסדר כרונולוגי. הקריטריון היחיד לכתיבת סיפור הוא שחשבתי על דרך מעניינת לספר אותו. יהיו סיפורים על תקופות ארוכות של חודשים ויהיו סיפורים על פרקי זמן של כמה שעות. כך למשל הסיפור הראשון (שכבר כתוב ומוכן לפרסום) יעסוק באירועי לילה בודד, והסיפור השני (כנראה השני, הוא עדיין בשלב הרעיון) ידבר על הדרך הלא שגרתית בה טיילתי (לא שגרתית ביחס למטיילים ממדינות מפותחות) ויעסוק בתקופה של כמה שנים.
 |
| לפני העליה למעבורת במיצרי מגלן, ינואר 2007 |
לפני שאסיים להתפלסף חשוב לי להוסיף שהסיפורים לא יכללו המצאות והגזמות, כל הפרטים שיופיעו, גם אם לפעמים ייכתבו בשפה ציורית או מרומזת, יופיעו בדיוק כפי שאני זוכר אותם. אני יודע שיהיו דברים שלא יהיה קל להאמין שבאמת התרחשו כך, ואני יודע שטיילתי לבד ושברוב המקרים אין לי "עדים" להביא לטובת הגרסה שלי, אבל פרטים מדויקים אומר פה ושם גם פרטים מביכים, ופה ושם גם פרטים שיגרמו לכם לשים יד על המצח ולמלמל "אוי איזה מטומטם". מקווה שזה יעזור לי לזכות באמונכם.
סיפור ראשון - שוד (שלי) ושבר (השודדים)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.