היורש של בגין בדרך

לפי הסקרים שפורסמו בימים האחרונים נמחק היתרון שנתניהו והליכוד השיגו מפירוק כחול לבן ומההצלחה בבלימת הגל הראשון של מגפת הקורונה. למודי אכזבות, מתנגדי נתניהו צריכים לקחת את הסקרים בערבון מוגבל, אבל יש גם אפשרות שאנחנו עדים לתהליכי עומק בפוליטיקה הישראלית. מאוד לא סביר שהסקרים המחמיאים מהם נהנה נתניהו בחודשים האחרונים מעידים על מעבר של עשרות אלפי תומכי כחול לבן לתמיכה בנתניהו, אלא על משבר מנהיגות שנוצר מפירוק כחול לבן. השוואה של אחוז הנסקרים, לפני ואחרי פירוק כחול לבן, שלא ידעו להשיב באיזו מפלגה הם תומכים תוכל ליישב את השאלה הזאת. במידה ונראה עליה משמעותית באחוז בוחרי כחול לבן שלא תומכים כרגע במפלגה ספציפית, היתרון שהיה לנתניהו בחודשים האחרונים לא מעיד על עליה בתמיכה בו, רק על ריסוק מחנה מתנגדיו. מצד שני, הירידה של נתניהו בסקרים בלי התארגנות מחדש בצד השני יכולה להראות על מגמה חדשה בפוליטיקה הישראלית.

הסוקרים לא מפרסמים את הנתונים הגולמיים, וחבל, אבל אפשר לבחון את הנושא גם מזווית היסטורית. מנחם בגין הוא הישראלי היחיד שאי פעם ניצח בבחירות פרלמנטריות בלי שכיהן כראש ממשלה לפניהן. בן גוריון מונה לראש ממשלה לפני הבחירות הראשונות, שרת ואשכול החליפו את בן גוריון המתפטר, גולדה החליפה את אשכול שנפטר, רבין החליף את גולדה המתפטרת, שמיר החליף את בגין המתפטר, שרון ונתניהו ניצחו בבחירות ישירות, ואולמרט החליף את שרון לאחר שלקה בשבץ מוחי. נראה שבשיטת הבחירות הנוכחית, לציבור הישראלי קשה מאוד לבחור לראשות הממשלה אדם שלא כיהן קודם בתפקיד ולא הוכיח שהמדינה לא מתפרקת לו בין האצבעות. טענה מאוד מקובלת בחוגים למדע המדינה היא שאם ציפי לבני הייתה משכילה להקים ממשלה לכמה חודשים לאחר שאולמרט התפטר היא הייתה מנצחת את נתניהו (שכבר היה ראש ממשלה עשר שנים לפני כן) בבחירות 2009.

לניצחון יוצא הדופן של בגין בבחירות 1977 היו מספר סיבות, כמו למשל כעס עדות המזרח על עוולות מפא"י, ואיבוד השליטה שלה על ההסתדרות, אבל הסיבה המרכזית הייתה מלחמת יום כיפור. למרות שהמלחמה לא באמת היוותה איום קיומי על מדינת ישראל (דיון שלא ניכנס אליו כאן), זאת הייתה התחושה, שהזחיחות של מפא"י כמעט הובילה את המדינה לאבדון. תחושת השבר הרחיקה את תומכי המפלגה ועזרה לבגין לעלות לשלטון.

בימים אלה הציבור הישראלי רואה את הכלכלה מתפרקת, כלכלה שברירית שנבנתה על מודל של תעסוקה מלאה עם רשתות ביטחון חלשות מאוד. הציבור רואה שבזמן שהממשלה הגדולה ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל אומרת לו שאין כסף בכדי לעזור לו, ראש הממשלה עסוק בגיוס מתנות פרטיות ממיליארדרים, בקבלת החזרי מס אישיים, בתוכנית סיפוח שכמעט אף אחד לא מעוניין בה (בטח לא כרגע), בהתקפות על מערכת אכיפת החוק, ובניסיונות להטיל את האשמה לגל השני של המגפה על גנץ, בנט, שקד והפקידות.

הציבור נראה מוכן לראש ממשלה אחר. אולמרט וברק הם היחידים שכיהנו בעבר כראשי ממשלה, ושניהם כמעט מוקצים מחמת מיאוס, כל אחד מסיבותיו שלו. מאוד יכול להיות שהיורש של בגין כבר בדרך, שהציבור הישראלי עומד לנסות משהו חדש ולגלות שהמדינה תנוהל בצורה עדיפה בהרבה על ידי ראש ממשלה שלא קוראים לו בנימין נתניהו.